"היא נשכבה וקירבה את הטרנזיזטור הקטן שלה אל אוזנה. את עיניה כיסתה במשקפי שמש לשם ריכוז. את תשומת לבה היא ממקדת כעת באביב בערבי. היא עוקבת אחרי חדשות מהפכת היסמין. למשמע הדברים היא נמלאת פליאה וחזה מתרחב. מצב רוחה מצוין. וכשהרופא קורא לה מדאם שמפיון, היא מסרבת לענות. היא מחייכת חיוך ערמומי ואומרת ששמה תאג' אלמלוכ, איראנית מבגדאד". המילים לקוחות מהתרגום לעברית של הספר "הסוררת" מאת הסופרת ילידת בגדד החיה בפריז, אנעאם כצ'אצ'י. הספר מספר את סיפורן של שתי נשים, אחת עיתנאית ושדרנית רדיו והשנייה כנרית, שתיהן גדלו וחיו בבגדד של המחצית השנייה של המאה העשרים ומסיבות שונות מצאו עצמן בפריז. דרך סיפורן של שתי הנשים כצ'אצ'י נעה בין ההווה של ימי האביב הערבי בפריז לעבר של תהפוכות של המחצית השנייה של המאה ה-20 בעיראק, פקיסטן, פלסטין וישראל.
