הערבית היא השפה הדומיננטית של ארצות המזרח התיכון,
ובדומה לעברית – גם היא שפה שמית.
בנוסף, כ־20% מהאזרחיות ומהאזרחים בארץ הם מהחברה הערבית – דוברי ערבית שפת אם, ובנוסף השורשים של רבים מהיהודים בארץ הם ממדינות ערב ומתרבויות ערב. מדוע, אם כן, רק שיעורים ספורים מהיהודים, אזרחיות ואזרחי ישראל, יכולים לספר בערבית על תחביביהם, לקרוא סיפור קצר בערבית, לשלוח אימייל או וואטסאפ לחברה דוברת ערבית, או לצפות בסדרה בערבית? במילים אחרות, מדוע רבים מהיהודים בישראל פשוט לא יודעים ערבית?
השאלה העמוקה הזאת נבדקת שוב ושוב בשנים האחרונות (למשל, כאן) אבל אנחנו, במחלקה ללימודי המזרח־התיכון באוניברסיטת בן־גוריון, ביקשנו לקחת צעד קדימה ולפתוח נתיבים חדשים אל הוראת הערבית בארץ. בתוכנית הדגל של המחלקה – "ערבית בערבית" – השפה הערבית חוזרת לחיים. היא אינה נלמדת מתוך ספרי תחביר ודקדוק מייגעים או בתוך הקשרי צבא וביטחון מפרידים, אלא זוקפת את ראשה כשפה אזרחית, כשפת תרבות וכשפה של קשר שיכול וצריך להיווצר בין יהודים לערבים.
צוות התוכנית המגוון, שתוכלו להכיר כאן בסרטון וגם בהמשך הטקסט, רואה בערבית שפה של חיי היום־יום בישראל ובאזור; שפה שפותחת צוהר לעולם תרבותי עשיר של מוזיקה, ספרות, קולנוע, יצירות טלוויזיה ורדיו, מורשת, היסטוריה וספורט; שפה של היכרות עם מי שנמצא מעבר לגבול הלשוני או הפוליטי; שפה של חיבור בין אנשים עם תפיסות שונות וחוויות חיים שונות; וגם גשר אל פיסות היסטוריה, מסורות וסיפורי עבר משפחתיים, וכן אל שכנים, הורים, סבים וסבתות.
לשם הגשמת מטרות אלה, הוחלט כי התוכנית "ערבית בערבית" תושתת על יסודות הגישה המשלבת (الطريقة التكاملية / The integrated approach) – גישה עדכנית להוראת שפות שפותחה באוניברסיטת קורנל (Cornell University) שבארצות הברית, ושמיושמת זה יותר משני עשורים באוניברסיטאות מובילות בעולם. בתוכניתנו מלמד צוות מורות ומורים דוברי ערבית שפת־אם או ברמת שפת־אם, וכלל השיעורים מועברים בערבית. בתוכנית מוקנות מיומנויות לשון מגוונות – הבנת הנשמע, דיבור, קריאה, כתיבה ויצירה; וכן נלמדת הערבית על שני משלביה – הספרותי והדָבוּר. במילים אחרות, במקום לדבר על השונה בין ספרותית למדוברת, נלמדים בתוכנית הקשרים בין השפה המדוברת לספרותית והדרכים להתמודד עם שני המשלבים – מה שמאפשר שימוש בשפה בחיים האמיתיים ויכולת הבנה של הערבית על שלל מופעיה.
בתהליך ארוך שקד הצוות החינוכי והפדגוגי של התוכנית על יצירת תוכנית לימודים ייחודית, שנכתבה תוך התייעצות עם חוקרות וחוקרים מובילים בעולם. יחידות הלימוד שגובשו, נוגעות לתרבות ולחברה במזרח התיכון בכלל, ולמציאות החברתית, התרבותית והפוליטית בארץ בפרט – בשימת דגש ביהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים. מיומנויות השפה נרכשות באמצעות יחידות מזרח־תיכוניות שנכתבו במיוחד לתוכנית, כגון מעמד האישה בעולם הערבי, עיתונות ותקשורת בעולם הערבי, משוררים פלסטינים, יהודים בארצות ערב, היישובים הערביים בנגב, ועוד. התוכנית כוללת גם סיורים, בנגב ובגליל, ואפשר לקבל טעימה מסיורים שכבר ערכנו בלשונית "ערבית מחוץ לקופסה" (אתם יכולים לנחש באיזו שפה ניתנים ההסברים של מורה הדרך בטיולי התוכנית).
ההכשרה בתוכנית נפרשת על פני חמישה סמסטרים לפחות. בשנה א', השנה שבמהלכה מוקנות מיומנויות יסוד ומיומנויות תקשורת, תוכני ההוראה עוסקים בסביבה הקרובה יותר לסטודנטיות ולסטודנטים: הבית, המשפחה, העיר/היישוב, האוניברסיטה, והנגב. בשנה ב', השנה שבה מוקנות מיומנויות של למידה, מחקר, הבעה ויצירה, הערבית נלמדת בהקשרים מחקריים ואקדמיים הנוגעים ללימודי המזרח התיכון, לרבות מזרח ירושלים, סיפורת בעולם הערבי, תקשורת מזרח תיכונית, יחסי יהודים-ערבים במזרח התיכון, ועוד. בשנה ג' מתקדמים צעד נוסף בערבית באמצעות שימוש מעשי ומחקרי בשפה. בתוך כך, אפשר לבחור באחד מקורסי הטקסטים הנלמדים לאורך הסמסטר – העוסקים בעיתונות ערבית או ברומן הערבי (חובה); בקורס עיוני בערבית המתקיים בערבית באופן המותאם למי שזו אינה שפת־אם (בחירה); ובהתמחות מעשית (פרקטיקום) שבה כל סטודנטית או סטודנט משובצים למרכז תרבותי, חינוכי או ציבורי ברשות ערבית בנגב (רהט, חורה, לקייה, שגב שלום, כפרים בלתי מוכרים, ועוד) ומתנדבים בו מדי שבוע תוך היחשפות לערבית בהקשרים מקצועיים, חברתיים ומעשיים, וצבירת ניסיון תעסוקתי. כך גם הרציונל של התוכנית: מהערבית בסביבתי הקרובה (שנה א'), לערבית בהקשריה האקדמיים (שנה ב'), לערבית ושימושיה לתקשורת ודיון (שנה ג').